הסלטזאורוס היה זאורופוד קטן יחסית: אורכו היה 12 מטר ומשקלו כ-10 טון. ראשו היה דומה לזה של דיפלודוקוס וכלל שיניים רק בחזית הפה, שתפקידן היה לתלוש צמחייה ועלים. כיוון שבאותה תקופה היו באמריקה הדרומית טורפי ענק ממשפחת הקרכרודונטוזאוריים, גודלו הקטן יחסית של הסלטזאורוס לא היווה הגנה מספקת ולכן ככל הנראה פיתח שריון גרמי להגן על גופו. השריון כלל קשקשים בגודל חלוקי אבן שכיסו את עורו וביניהם שובצו קשקשים גרמיים גדולים יותר בגודל כף יד. ייתכן שמקשקשים גדולים אלה בלטו גם דוקרניים, אך ממצב המאובנים לא ניתן לדעת בוודאות.

הסלטזאורוס נתגלה ותואר על ידי חוסה בונפרטה וחיימה פוול ב-1980 באזור סלטה שבארגנטינה. מאוחר יותר נתגלו מאובני סלטזאורוס גם באורוגווי. כמו כן נמצאו קנים וביצים של סלטזאורוס כולל עוברים משומרים. ככל הנראה הסלטזאוריים נהגו לקנן בקבוצות גדולות (של מאות פרטים) באזורי קינון קבועים. כל נקבה חפרה קן באדמה והטילה בו ביצים בקוטר 11-12 ס"מ, ואז כיסתה אותן בעפר וצמחייה יבשה (כדי לשמור על חומן של הביצים, החום היה נוצר מתסיסה שנגרמה עקב הריקבון של הצמחים בקן).

הסלטזאורוס היה זאורופוד קטן יחסית: אורכו היה 12 מטר ומשקלו כ-10 טון. ראשו היה דומה לזה של דיפלודוקוס וכלל שיניים רק בחזית הפה, שתפקידן היה לתלוש צמחייה ועלים. כיוון שבאותה תקופה היו באמריקה הדרומית טורפי ענק ממשפחת הקרכרודונטוזאוריים, גודלו הקטן יחסית של הסלטזאורוס לא היווה הגנה מספקת ולכן ככל הנראה פיתח שריון גרמי להגן על גופו. השריון כלל קשקשים בגודל חלוקי אבן שכיסו את עורו וביניהם שובצו קשקשים גרמיים גדולים יותר בגודל כף יד. ייתכן שמקשקשים גדולים אלה בלטו גם דוקרניים, אך ממצב המאובנים לא ניתן לדעת בוודאות.

הסלטזאורוס נתגלה ותואר על ידי חוסה בונפרטה וחיימה פוול ב-1980 באזור סלטה שבארגנטינה. מאוחר יותר נתגלו מאובני סלטזאורוס גם באורוגווי. כמו כן נמצאו קנים וביצים של סלטזאורוס כולל עוברים משומרים. ככל הנראה הסלטזאוריים נהגו לקנן בקבוצות גדולות (של מאות פרטים) באזורי קינון קבועים. כל נקבה חפרה קן באדמה והטילה בו ביצים בקוטר 11-12 ס"מ, ואז כיסתה אותן בעפר וצמחייה יבשה (כדי לשמור על חומן של הביצים, החום היה נוצר מתסיסה שנגרמה עקב הריקבון של הצמחים בקן).