ליטוש – מילון עברי-עברי
ליטוש
(ז')
לטישה, הברקה, פוליש, השחזה, שיוף, שינון; גימור, מגע סופי, שכלול, עידון, צחצוח
(פ')
לעזוב, לזנוח, להפקיר, להניח ללא השגחה, להשאיר, להסתלק, למשוך את היד מ-, לוותר; לתת, להניח, להרשות, לאפשר, להתיר, לאשר; להתפשט, להשתרע, להגיע עד
ליטוש
ליטוש הוא פעולת גימור הגורמת להחלקה של
פני שטח. לעתים המטרה היא ליצור שטח בעל תכונות של מראה, כלומר החזרת אור מלאה עם פיזור נמוך ככל האפשר. הדרך הנפוצה להשגת הגימור היא ליטוש מכני - שפשוף פני השטח בגרגרים של חומר קשה. לדוגמה, מתכת ועץ ניתן ללטש עם נייר זכוכית - שהוא נייר שעליו מודבקים גרגרי זכוכית, אולם אבני חן וקרמיקות שונות, שהן בדרך כלל קשות מזכוכית, וגם מתכות, נהוג ללטש בעזרת גרגרי סיליקון קרביד או יהלום. ליטוש מכני נפוץ הוא דיסקה מסתובבת (ראו תמונה), שעליה מונח נייר עם גרגרים קשים, או בד שמוספג בתמיסה עם הגרגרים. לעתים הליטוש אינו מכני, למשל ליטוש באמצעות חומר איכול או באמצעות
לייזר.
