ראש – מילון עברי-עברי
ראש
(ז')
חלק עליון בגוף, גולגולת, קדקוד, קצה עליון; מנהיג, נשיא; עיקר, פסגה, שיא; חלק, פלג; תחילה
ראש
אצל ה
אדם, הראש מכוסה בשיער רב, לעומת שאר הגוף, שבדרך כלל אינו מכוסה בשיער או שיש בו שיעור דליל מאוד.
ראש
אותו החלק שבנאצל המשתוה ביותר לצורת השורש, נקרא ''ראש''. (תע''ס חלק א'). ט''ס של אור עליון, המתפשטות לזווג דהכאה על מסך שבמלכות להעלות או''ח, נקראות ''ראש'' מדרגה, משום שאורות אלו קודמים למסך ואו''ח, ואין עביות המסך יכולה לעלות אליהם. ע''ע התקשרות. (תע''ס חלק ב'). הוא ע''ס דאו''י, המלובשות באו''ח העולה מהמסך ולמעלה, שפירושו התחלה ושורש. כי עדיין אינן נחשבות לכלים גמורים המתאימים לגמר התלבשותו של האור, אלא רק לשורשים בלבד. (תע''ס חלק ג').