צדוקים – מילון עברי-עברי
צדוק (>>צידוק)
(ז')
הצדקה, מתן צדק לדבר, קבלת הדין, הודאה בצדקתו של-, אימות, אישור
צדוקים
הַ
צְּדוֹקִים היו אחד הזרמים היהודיים המרכזיים ב
תקופת בית שני. סמוך לתקופת בית חשמונאי התפצלה היהדות לכיתות שונות - המשתייכים למוכרות שבהן כונו פרושים, איסיים צדוקים ונוצרים (שהתחילו ככת יהודית, אבל בשלב מוקדם התפשטו בקרב עמים נוספים ונפרדו מן היהדות).
צדוקים (Sadducees)
צדוקים, כינויה של קבוצה פוליטית ודתית בארץ ישראל בימי בית שני; רוב חבריה היו בני השכבות העשירות בעם - כוהנים, סוחרים ובני האצולה - ושלטו בעבודת בית המקדש. לפי התלמוד נגזר שמם משמו של צדוק, תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו, שהבין שלא כהלכה את תורת...
