ניצוח – מילון עברי-עברי
ניצוח
(ז')
ניהול תזמורת, ניהול מקהלה; ניהול, ארגון, פיקוד, פיקוח, הנחיה; ויכוח, התנצחות; הבסה, הכנעה
ניצוח
ניצוח הוא מעשה ההנחיה של ביצוע
מוזיקלי, אם באמצעות מחוות ברורות, בשרביט ניצוח או בלעדיו, ואם בשפת גוף מרומזת, ארשת פנים ומבטים. תזמורות סימפוניות ותזמורות קאמריות, מקהלות ותזמורות צבאיות משתמשות על פי רוב במנצחים. המנצח משתף פעולה עם אחרים בפרשנות מוזיקלית ודרמטית. ונותן ליצירה את האופי האישי לפי מיטב הבנתו ותחושתיו לגבי הביצוע. המונח במשמעותו המודרנית, באופרה ובקונצרטים, נטבע במאה ה-19. בהרכבים קאמריים הנגן הראשי מקבל עליו את תפקיד ההנחיה.
ניצוח (Conducting)
ניצוח, במוסיקולוגיה, הטכניקה והאמנות של תיאום והנחיה של ביצוע יצירה מוסיקלית ע"י קבוצה גדולה יחסית של מבצעים; נעשה באמצעות מערכת מוסכמת של תנועות וסימנים, עם או בלי שרביט ניצוח. בימינו, לא ייתכנו נגינה של תזמורת סימפונית, שירת מקהלה או ביצוע...
