נחיר – מילון עברי-עברי
נחיר
(ז')
נקב באף, פתח נשימה ונשיפה באף, אחד משני החורים באף
(ז')
פי-צינור, זרבובית, נקב כניסה, פתח, חור, פייה, פומית
נחירים (>>נחיריים)
(ז')
נקב באף, פתח נשימה ונשיפה באף, אחד משני החורים באף
נחיר
נחיר הוא אחד משתי התעלות ב
אף, מהנקודה שבה הן מתפצלות לכיוון הפתח החיצוני. בציפורים וביונקים מכילים הנחיריים עצמות מסתעפות או סחוסים מסתעפים הקרויים קונכיות, שתפקידם לחמם אוויר בשאיפה ולספוח לחות בנשיפה. דגים אינם נושמים דרך האף, אבל יש להם שני חורים קטנים המשמשים להרחה, ויכולים להיקרא נחיריים.
