אף – מילון עברי-עברי
אף
(מ"ח)
אפילו, אפילו אם, למרות, אם כי, למרות ש-
(ז')
חוטם, איבר הנשימה, איבר לשאיפת אוויר ונשיפתו, איבר הרחה, איבר באמצע הפנים
(ז')
כעס, זעם, זעף, חרון, חמה, התרגזות, רוגז, רתחנות, עצבנות
לאפות
(פ')
לעסוק באפייה, להכין דברי מאפה, להכשיר לאכילה ע"י חימום בתנור, להשחים בתנור, לגרום שיהיה אפוי, לעשות עוגות ולחם
נאפה
(פ')
הוכן לאכילה ע"י אפייה, הוכשר לאכילה ע"י חימום בתנור, דאגו לאפייתו, הושחם בתנור, הפך למאפה, נעשה אפוי, נצלה, נקלה
אפיים
(ז')
נחיר, חור לנשימה באף, נקב נשימה באף, נקב הרחה באף
אף
אף (Nose)
אף, איבר בגוף האדם שהוא חלק מדרכי הנשימה העליונות. תפקידו העיקרי הוא סינון האוויר הנשאף לגוף, משמש גם את חוש הריח.
תפקידו העיקרי של האף בהיותו החלק העליון של דרכי הנשימה - לסנן את האוויר הנשאף, לחממו וללחלחו. הסינון הראשון נעשה באמצעות...
אף Nose
איבר במרכז הפנים בו נמצא גם איבר חוש הריח. האף מהווה חלק ממערכת הנשימה-משמש למעבר אוויר אותו הוא מחמם וגם מסנן סינון גס.
