נבט – מילון עברי-עברי
לנבוט
(פ')
להכות שורש, להתחיל לצמוח, להנץ, לבקוע מקליפתו (זרע), לבצבץ, לפרוח, ללבלב
להנביט
(פ')
לגרום נביטה, לגרום להכות שורש, להביא להתחלת צמיחה, לטמון באדמה (זרע), לבצע הנבטה
נבט
(ז')
נצר, ניצן, ציץ, ניצה, צמח בראשית צמיחתו, צמח שהוציא שורש, זרע שהכה שורשים
הונבט
(פ')
נטמן באדמה לשם נביטה, הושם על משטח לח לצורך הנבטה
נבט
נֶבֶט הוא
צמח צעיר המתפתח מתוך עובר רדום של צמח, במסגרת הליך הנביטה. במהלך הנביטה, בעקבות החשפות הזרע לתנאים מתאימים, "מתעורר" העובר המצוי בזרע הרדום ומתפתח לנבט הכולל את האברים נצרון ושורשון. בהתקיים התנאים המתאימים מתפתח הנבט וגדל לצמח הבוגר.
נביטה (Germination)
נביטה, תהליך תחילת הצמיחה של נבג או זרע.
נבגים של פטריות, אצות, טחבניים ושרכניים נובטים ומפתחים כל אחד איבר נביטה הטיפוסי לו. השרכניים מפתחים פרותליון, הפטריות - קורים חסרי צבע, והאצות והטחבניים - חוטים ירוקים שמהם מתפתח גופו של...
