מצה – מילון עברי-עברי
מצה
(נ')
רקיק, מאפה לחג הפסח, לחם שאינו חמץ, לחם שנאפה מבצק שלא החמיץ
למצות (>>מיצה)
(פ')
לעשות מיצוי, להוציא תמצית, לסחוט, לבודד את אחד המרכיבים; להוציא, לשאוב, למצוץ, לנקז
מצה
מַצָּה היא
מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. את המצות פוגשים בתורה ובמקורות היהדות בכמה מופעים, אך שני המקומות המרכזיים הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה. אחת מ
מצוות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: . על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסור חמץ, המצה מהווה תחליף ללחם למקפידים על מצוות החג. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה עם קורבן פסח שהיה נאכל אף הוא בליל הסדר, או (למי שאינו יכול) בפסח שני, חודש לאחר מכן. אל המנהג המיוחד של אפיית מצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם – הטענה שהיהודים משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.
מצה (Matza)
מצה, לחם הנאפה לפני שהבצק מחמיץ; המצה עומדת במרכזו של חג הפסח ומסיבה זו אף זכה החג לכינוי "חג המצות". במסורת היהודית קשורה המצה גם בעבודת בית המקדש (ויקרא ב, ד-ה).
המצה מזכירה את...