ההיסטוריה של הדודו לוטה בערפל. הידע על אורחות חייו מתבסס בעיקר על דיווחים מיומני מסע של ספנים ושל רבי חובלים שהגיעו לאי מאוריציוס במאה ה-16 ובמאה ה-17 ומהמתיישבים שצדו אותו וגרמו להכחדתו. על פי ציורים ואיורים רבים, שרק חלק מזערי מהם צוירו כפי הנראה על פי מודלים חיים, ומממצאים שנלקחו מחלקי שרידים של תתי-מאובנים ושל שלדים, נמצא כי הדודו היה עוף שדמה במקצת לתרנגול הודו, אך היה גדול ומגושם ממנו. גובהו בטבע היה כמטר אחד ומשקלו נע בין 10 – 17 קילוגרם. כיוון שברוב שנות קיומו באי, לא היו בנמצא טורפים שיאיימו על קיומו, התנוונו כנפיו, כך שלא יכלו לשמש עוד כאיברי תעופה.

האזכור המתועד הראשון של הדודו נכתב על ידי מלחים הולנדים שהגיעו לראשונה לאי מאוריציוס בשנת 1598. בשנים שלאחר מכן נרדף על ידי המלחים שעגנו באי וצדו אותו ולאחר מכן גם על ידי בעלי החיים שהביאו עמם ההולנדים כאשר התיישבו במקום בשנת 1644. פחות ממאה שנה לאחר גילויו הוכחד הדודו לחלוטין. במאה ה-19, נערך מחקר על 4 דגימות שנלקחו משרידים שהובאו לאירופה בתחילת המאה ה-17. בשנת 2005 נמצאו שרידים של 17 ציפורי דודו בשלבים שונים של בגרות, באזור ביצתי סמוך למטע קני סוכר בדרום מזרח האי מאוריציוס. החוקרים סבורים כי העצמות הן בנות למעלה מ-4,200 שנה ומקווים כי המידע שיופק מהן ישפוך אור נוסף על חיי הציפורים בטרם הגיעה הציוויליזציה לאי מאוריציוס.