כנף – מילון עברי-עברי
כנף
(נ')
גף, איבר, אברה, איבר תעופה, זרוע; מחסה, חסות, מגן, מקלט, מסתור, מחבוא, מצל, גג
(נ')
גף (בחיל האוויר), אגף, מדור, ענף, מספר טייסות, חלק מלהק
(נ')
שוליים, שובל, מכפלת, קצה, זנב, פאה, שארית
כונף
(פ')
היה מכונף, הצמיח כנפיים, היו לו כנפיים, צמחו לו כנפיים, היה בעל כנפיים
כנפים (>>כנפיים)
(נ')
גף, איבר, אברה, איבר תעופה, זרוע; מחסה, חסות, מגן, מקלט, מסתור, מחבוא, מצל, גג
כנף
הכנפיים הן הגפיים הקדמיות של ה
עופות (וכן בעטלפים ובקבוצת הזוחלים הקדומים פטרוזאוריה), ואיברים אנלוגיים בחרקים, המאפשרים לרובם לעוף. במשך השנים התרחבה משמעות המושג וכיום הוא משמש גם לתיאור התקנים מלאכותיים מעשה ידי אדם (ראו כנף (תעופה)).
