רקמה – מילון עברי-עברי
לרקום
(פ')
לתפור, להכין רקמה, לקשט בדים, להתוות צורות בחוטים צבעוניים; לתכנן, לרקוח, "לבשל", לזמום, לתחבל, להגות, לחרוש (מזימה)
רקמה
(נ')
קבוצת תאים, תאים בגוף החי או הצומח (ביולוגיה)
(נ')
עשיית רקמה, שימוש בטכניקת הרקמה, תפירה; אריג רקום; יצירה, עשייה, בריאה, התהוות
רקמת תאים
רקמת תאים היא צבר
תאים וחומרים בין-תאיים בעלי מוצא, תפקוד ומבנה משותפים, האחראים על ביצוע פעולה מסוימת או יותר. בגופי יצורים מורכבים קיימים ארבעה סוגי רקמות עיקריים: רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת אפיתל ורקמת חיבור. המונח רקמה מתייחס בלעדית ליצורים רב-תאיים, שכן רק בהם קיימים סוגים רבים של תאים. בגוף האדם, למשל, קיימים 260 סוגי רקמות. גם נוזלים המכילים תאים נחשבים כרקמות; הדוגמה הידועה ביותר לכך היא הדם, הנחשב לסוג של רקמת חיבור. הרקמה מהווה את אחת הרמות ב
היררכיה המבנית של יצורים. הרמה הנמצאת מתחת לרקמה היא רמת התאים, ואילו הרמה הנמצאת מעל לרקמה היא רמת האיברים. קבוצת רקמות הפועלות במשותף לצורך מילוי תפקיד מסוים ומצויות בסמיכות אחת לשנייה מהווה איבר. הענף בביולוגיה החוקר את הרקמות נקרא היסטולוגיה.
רקמות (Tissue)
רקמות, בבע"ח ובצמחים, קבוצות של תאים בעלי מוצא עוברי משותף, שמבנם ותפקודם דומים. חלק חשוב במעבר האבולוציוני מאורגניזמים חד-תאיים לאורגניזמים רב-תאיים, הוא ההתמיינות של תאים לרקמות. קבוצת רקמות שפועלות יחדיו ומבצעות תפקיד מוגדר בגוף נקראת איבר...
