עיר – מילון עברי-עברי
עיר
(נ')
כרך, עיירה, מטרופולין, יישוב, קריה, מושב, אזור בנוי; מרכז העסקים, מרכז הפעילות
(ז')
בן החמור, בן האתון, חמור צעיר, פרא
עויר
(פ')
הפך לעירוני, הוסב לחיי עיר, נקבע בו אורח חיים עירוני, עבר עיור, עבר אורבניזציה
להתעיר (>>להתעייר)
(פ')
לעבור עיור, לעבור אורבניזציה, להפוך לעירוני, לזנוח אורח חיים כפרי, להפוך מודרני
לעיר (>>לעייר)
(פ')
להפוך לעירוני, להסב לחיי עיר, לקבוע אורח חיים עירוני, לגרום לעיור, לבצע אורבניזציה
עיר
עיר היא דפוס
התיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה של אוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישובים כפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונה עיור.
עיר
בשבת כשהעולמות עולים לאצילות, נבחן עולם האצילות בשם עיר, כי שם כל הישוב, ועליה נאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. ועד החזה דבריאה, ה''ס ע' אמה ושירים, שמוסיפים על העיר בסוד עיבורה של עיר. ומשם עד החזה דיצירה, ה''ס אלפים אמה תחום שבת. ומחזה דיצירה ולמטה הוא מדור קבוע של הקליפות, ושם הוא מחוץ לתחום שבת, שאסור לצאת שם, בסו''ה אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. (תע''ס חלק ט''ז).
