כפר – מילון עברי-עברי
כפר
(ז')
מושב, יישוב, עיירה, מושבה, קיבוץ, פרוור, פרבר; מחוץ לעיר, חוץ, טבע, דשא, שדה, ניר, אחו
פר
(ז')
שור, זכר הפרה, בן בקר, עגל בוגר
לכפור
(פ')
להכחיש, לא להודות, לשלול תוקף, להתכחש, לסרב להכיר ב-, להתנכר; לא להאמין, להיות כופר
לכפר
(פ')
לפצות, לשמש ככפרה, לשמש תחליף; לנקות מחטא, לבטל עוון; להסיר, למחות, להפר; לסלוח, למחול
כופר (>>כֻּפַּר)
(פ')
ניתנה עליו כפרה, ניתן עליו פיצוי, ניתנה עליו תמורה; בוטל, נמחה, הוסר, הופר; נסלח, נמחל
לכפר (>>כיפר)
(פ')
לפצות, לשמש ככפרה, לשמש תחליף; לנקות מחטא, לבטל עוון; להסיר, למחות, להפר; לסלוח, למחול
כפר
כפר הוא דפוס
התיישבות אנושי המאופיין במספר פרמטרים, בהם היותו מבוסס על חקלאות, גודלו ביחס לעיר, או מיקומו באזור ספר. הכפר יהיה לרוב (אך לא תמיד) קטן מעיירה. עד למהפכה התעשייתית ועידן העיור שבא בעקבותיה היה הכפר צורת ההתיישבות של מרבית האוכלוסייה האנושית.
