מעגן – מילון עברי-עברי
לעגן
(פ')
לקשור בעוגן, להביא לעגינה; לקשור, לחזק, להצמיד, לכבול, להדק; לבסס, לקבע, לתת סימוכין, להסתמך; לנטוש בן-זוג מבלי להתגרש, להפוך בן-זוג לעגון, לעזוב בן-זוג בלי לתת גט
מעגן
(ז')
מזח, מקום עגינה, נמל, מרינה, קיר לעגינת ספינות, רציף לקשירת ספינות
מעגן
מַעֲגָן הוא מקום שבו יכולות
ספינות להתאחסן או למצוא מחסה ממזג האוויר. מעגנים יכולים להיות יצירי האדם או טבעיים. במעגן עשוי ידי אדם יהיה שובר גלים. מעגן טבעי מוקף במרבית צדדיו ביבשה.
מעגן (Ma'agan)
מעגן, קיבוץ לחופה הדרומי של הכנרת, ממזרח לצומת צמח. שמו סמלי-ציורי, לציון שאיפת מייסדיו לעסוק בדיג.
מייסדי הקיבוץ היו חברי תנועת הנוער הציונית-חלוצית "הבונים" בטרנסילבניה (הגרעין הראשון של התנועה שם), אשר קיבלו הכשרה רעיונית וחקלאית...
