אביר – מילון עברי-עברי
אביר
(ת'/ש"ע)
תואר כבוד ללוחם, פרש, חייל; חזק, גיבור, אמיץ, בן-חיל; "גבר", מחזר אדיב, אציל, מנומס
אביר
אביר הוא תואר מכובד שמוענק לאדם על שירותו לממלכה. ב
ימי הביניים, היו האבירים מעמד חברתי חשוב באירופה המערבית והמרכזית. אבירים היו לוחמים רכובים על סוס ועטויי שריון. נחשבו בדרך כלל לחלק מהאצולה הזוטרה. לאחר ירידת חשיבותם הצבאית של האבירים, הפך אביר לתואר של כבוד, שמלכים וממשלות יכולים להעניק אותו למי שתרמו להם או לציבור תרומה מיוחדת. במובן זה קיים מוסד האבירות עד היום בחלק מארצות אירופה ובמדינות אחרות בעולם. במהלך
המאה ה-12, החלו לייחס לאבירים תכונות חברתיות ומוסריות מסוימות, שהיום אנו קוראים להן תכונות "אביריות". אחד מהגורמים שחיזקו את הייחוס הזה הייתה ספרות בסגנון אגדות המלך ארתור, אשר הנחילה את נורמות ההתנהגות האבירית אשר בשינויים כאלה ואחרים הפכו גם לנורמות המקובלות בחברה המערבית של ימינו.
