עולם – מילון עברי-עברי
עולם
(ז')
כדור הארץ, ארץ; תבל, חלד, יקום; אנושות, כלל בני האדם
(ז')
הוויה, מציאות, ישות, אמת, ממשות, מוחשיות, ריאליות, מנהגים, נהלים, נורמות, סדרי חיים
(ז')
נצח, עד, אינסוף, בלי סוף, אלמוות, קץ הימים, קדמוניות, תמיד
עול
(ז')
נטל, משא, מעמסה, מועקה, כובד, סבל, אחריות, טרחה, טרדה, חובה, צורך
עולם
עולם
עיקר שם ''עולם'' מתחיל מפרצוף ב''ן דא''ק, שנקרא עולם הנקודים. ונקרא כן, על שם שנעלמו הז''א ומלכות דכלים פנימיים דבחי''ד, והיו לכלים לאו''מ, המכונים לבוש והיכל. ו''עולם'', פירושו העלם. אמנם השם עולם נשאל לפעמים רחוקות, גם כלפי הפרצופין והספירות שקדמו לעולם הנקודים, והוא רק בדרך השאלה. (תע''ס חלק ג').
