לרוב, ניתן להבחין בארבעה סוגים עיקריים של אליטיזם:

• אליטיזם אריסטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל מוצאה או תאריה.
• אליטיזם מריטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל כשרונה בתחום מסוים או הכשרה שעברה.
• אליטיזם טכנוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל הימנותה עם הפקידות הגבוהה והחזקתה בעמדות כוח.
• אליטיזם פלוטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל החזקתה בעושר רב.

חברים באליטה מאופיינים לרוב ברמה גבוהה של השפעה פוליטית, עושר, חברות בקליקות ובחוגים חברתיים נחשקים, קרבת דם לחברים אחרים באליטה, טעם טוב, תכונות נאצלות, ורמה גבוהה של הכשרה או כישורים בתחומים שנקבעו כחשובים ונחשקים כמו בתחום האקדמי, גינונים והליכות, או ספורט. כל התכונות הללו נחשבות למאפיינות אדם הראוי להיות חבר באליטה, אך הן מבוססות גם על המתווה האופייני למי שכבר חברים באליטה. לדוגמה, החברות במועדון יוקרתי יכולה להיחשב מאפיין של בן אליטה, אך הגדרה זו מבוססת על כך שישנם רבים באליטה הקיימת החברים במועדון זה. במלים אחרות, המשך שלטונה של האליטה וזכויות היתר שלה מנומקים באופן מעגלי, על בסיס עצמם. ניסוח אחר: זכויות היתר מוצדקות באמצעות קיומן או מאפיינים הנובעים מקיומן.