לפני 2,000 שנה חי הביזון האירופי במרבית אזורי אירופה – מבריטניה במערב ועד לסיביר במזרח, מספרד בדרום ועד לשוודיה בצפון. במערב אירופה הביזון האירופי נכחד ב לספירה, להוציא אזור הארדנים, משם הוא נכחד רק ב. בטרנסילבניה הביזון האחרון מת בשנת 1790. במזרח אירופה נחשב הביזון לרכושם של מלכי פולין, ובהתאם רק לאנשי המלך ולמלך עצמו הותר לצוד אותו. ציד ביזונים היה מעשה חמור בפולין, עד שעונשו של הצייד הלא חוקי היה עונש מוות. חרף העונש החמור ואמצעים אחרים לשימור הביזון, אוכלוסייתו הדלדלה בצורה דרסטית בכל ארבע המדינות בהן נשארו ביזונים. בשנת 1919 נהרג הביזון האחרון בטבע בפולין על ידי צייד לא חוקי. בשנת 1927 מספר הביזונים היה נמוך מ-50, וכולם היו בגני חיות. הם הושבו בהצלחה לטבע בתהליך שהחל בשנת 1951. הביזונים הושבו למקומות כמו למערב קווקז שברוסיה ויער ביאלוויזה שבפולין ובבלארוס.

הביזון חי כיום בפולין, בליטא, בבלארוס, באוקראינה, ברומניה, ברוסיה, בסלובקיה, בלטביה, בקירגיסטן, ומ-2006 הוא חי גם במולדובה. בנוסף, ישנן תוכניות להשבת הביזון לצפון גרמניה. מאז שנת 2000 קיימים כ-3,000 ביזונים אירופאים בכל העולם, וכל אלו התרבו מאותם תריסר ביזונים ששרדו ולקחו חלק בתוכנית הרבייה הראשונית של הביזונים באירופה. בגלל שונות גנטית נמוכה של הביזונים האירופים, הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלות כמו מחלת הפה והטלפיים. מאז שנת 1996 הוגדר הביזון האירופי בסכנת הכחדה.