זנב – מילון עברי-עברי

Babylon Hebrew Thesaurus

זנב

(ז') קצה הגוף, חלק אחורי של עמוד השדרה (בעלי חיים) ; קצה, חלק קיצון, קץ, סוף; שמץ, בדל

להזדנב

(פ') להשתרך, להיגרר, להיסחב, להימשך; לסגוד, להעריץ, ללכת בעקבות

לזנב

(פ') לפגוע בנחשלים, להשיג את המשתרכים מאחור, לקצץ באחרונים, לגדוע את הזנב, לקצץ קצה

זונב

(פ') קוצץ, נגדע, נכרת בקצהו, איבד את קצהו, זנבו בו

Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשית

זנב

הזנב הוא חלק גמיש בגופם של בעל חיים, היוצא בחלקו האחורי. זנב מאפיין בעיקר בעלי חוליות, אצלם מהווה את קצה עמוד השדרה, וקיים גם אצל חלק מחסרי החוליות, למשל עקרבים.

זנב – מילון עברי-אנגלי