בפולקלור הוא מתואר כנחש-אש, או כמעין דרקון מכונף הנושף אש. מיתוסים אחרים מתארים אותו כאל נפח, המזוהה עם הכוח היוצר והמיני של האש. במיתוסים אלה נלחם סבארוג בנחש הענק (ולעתים: דרקון מרובה ראשים), זְמֵיי, הקוטל אנשים ללא הבחנה. סבארוג לוכד אותו בעזרת מלקחי-נפחים, ומשתמש בו לגרירת מחרשה. בכמה מן המיתוסים נאלץ זמיי להשתמש בפיו כדי לחפור את השוחות, ובכך להפריד את ארץ החיים (יאב) מארץ המתים (נאב) ולהשליט סדר (פראב). בחלק מן המיתוסים הופכת השוחה החפורה לנהר סמוֹרוֹדינה, וזמיי נעשה לשומר גשר קַלינוב.

מקורן של האגדות הנסובות סביב סבארוג הוא ככל הנראה מסביבות המאה ה-8 לפנה"ס עד המאה ה-6 לפנה"ס, כאשר החלו השבטים הסלאביים לעסוק בחקלאות.