שכול – מילון עברי-עברי
לשכול
(פ')
לשכל, לאבד ילד, לאבד בן, להיעשות הורה שכול
שכול
(ת')
שאיבד את ילדו, הורה שצאצאו מת, מי שבניו מתו בחייו, ערירי
(ז')
שיכול, אבדן הבנים, מות הצאצא, אבדן של אדם קרוב, אבדן הילדים, ערירות
שכול (>>שיכול)
(ז')
אבדן הבנים, מות הצאצא, אבדן של אדם קרוב, אבדן הילדים, ערירות
שכול
שְׁכוֹל הוא מצב של אבל בו נמצא מי שיַלדוֹ
מת. תחושה זו נחשבת קשה יותר מתחושת אבלות של אדם קרוב אחר, כגון בן משפחה, חבר ועוד. אף שבדרך כלל מדובר בתגובה הרגשית, הרי שהדיון בשכול כולל גם היבטים פיזיים, קוגניטיביים, חברתיים ופילוסופיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שַׁכּוּלים.
