שיעול – מילון עברי-עברי
שיעול
(ז')
השתעלות, כעכוע, כחכוח, הוצאת ליחה מהגרון, התפרצות אוויר מהריאה לפה, קול מחנק
יעול (>>ייעול)
(ז')
שיפור, שכלול, השבחה, טיוב, הטבה, הפיכה ליעיל יותר
שיעול
שיעול הוא מנגנון
רפלקס פיזיולוגי, המסייע לפנות מדרכי האוויר הגדולות בריאות הפרשות, חלקיקים, וגופים זרים אחרים. רפלקס השיעול כולל שלושה שלבים: (1) שאיפת אוויר, (2) נשיפה כנגד גלוטיס סגור, (3) שחרור האוויר בלחץ גבוה על ידי פתיחה פתאומית של הגלוטיס. השיעול מהווה סימפטום (תסמין) של מחלות רבות. למרות זאת, לעתים קרובות משתעלים אנשים גם כשאינם חולים, זאת כדי לסלק, כאמור, גופים זרים מהריאות. לעתים זה קורה בשעת האכילה, כשמזון חודר אל קנה הנשימה במקום אל הוושט. לעתים נגרם השיעול מגירוי של הסרעפת; גירוי זה יכול להיגרם על ידי חומרים חיצוניים, כגון עשן, או על ידי גורם פנימי כלשהו. מחקרים מצאו כי
מהירות האוויר הנפלט מהריאות בזמן שיעול נעה בין 20 ל-60 קמ"ש ויכולה להגיע עד כ-100 קמ"ש.
שיעול (Cough)
שיעול, סימפטום שכיח במערכת הנשימה, שהוא חלק ממנגנון ההגנה לניקוי דרכי הנשימה מליחה ומגופים זרים (כגון חיידקים). יכול להיות רצוני או בלתי רצוני (שמקורו ברפלקס), ונגרם מגירוי הרירית על ידי חלקיקים נשאפים, ריר, תפליט דלקתי, לחץ מכני או...
