עשן – מילון עברי-עברי
עשן
(ז')
גז, חלקיקי פחם, ענן, אובך, ערפל, קיטור, אד
(ת')
מעלה עשן, מוציא עשן, פולט גזים, נשרף
לעשן
(פ')
להעלות עשן, להצית סיגרייה, להשתמש במקטרת, לקטר, להפריש פיח, לפלוט לאוויר חומרי שריפה; להשמיד מזיקים ע"י עישון, להדביר לחטא, לגפר; לשמר בעזרת חומרי עישון, להכשיר ע"י עשן
עושן
(פ')
עישנו אותו (סיגריה) ; הוכשר בעשן, שומר ע"י חומרי עישון; חוטא בגפרית, עבר גיפור; פויח, כוסה פיח, כוסה עשן
לעשון (>>לַעֲשֹׁן)
(פ')
להעלות עשן, לפלוט לאוויר חומרי שריפה, להפריש פיח, לבעור; להתרגז, לזעםו, לרתוח מכעס
לעשן (>>עישן)
(פ')
להשמיד מזיקים ע"י עישון, להדביר לחטא, לגפר; לשמר בעזרת חומרי עישון, להכשיר ע"י עשן
עשן
עשן הוא
קולואיד של מוצק בגז הבנוי מחלקיקים מוצקים מיקרוסקופיים של תוצרי בעירה של חומר מסוים, או של החומר הבוער עצמו. גזים הנפלטים בכוח חזק יחסי מהבעירה גוררים איתם את חלקיקי החומר היוצרים ענן בצבעים שונים.