שבועה – מילון עברי-עברי
שבועה
(נ')
הבטחה מחייבת, הצהרה, הכרזה, התחייבות, נדר, התחייבות בהזכרת שם אלוהים, צוואה, אלה
בועה
(נ')
שלפוחית, תפיחה בעור, בועית, התנפחות מוגלתית, אבעבועה; בלון, בעבוע, התעגלות
שבועה
שבועה היא התחייבות של אדם, או אישור ואימות של דבר, בדבר הקדוש או יקר לו. לעתים תוך הזכרת שמו של האל בו הוא מאמין, ולעתים תוך הוספת
קללה שתחול עליו או על הקרובים אליו אם לא יקיים את דבריו או אם אין אמת בדבריו. המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם (כגון מעגל השבוע), כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה. ב
תורה מופיע האירוע בו נשבעו אברהם ואבימלך וכרתו ברית ביניהם, תוך מתן תוקף על ידי הצגת שבע כבשים. אירוע זה התקיים בבאר שבע, ועל שם מעמד שבועה זה נקבע שמו - "באר שבע".
