קללה – מילון עברי-עברי
קללה
(נ')
מארה, גידוף, חירוף, קלס, עלבון; חוסר מזל, צרה, שבר, פורענות, אסון, קטסטרופה
לקלל (>>קילל)
(פ')
לנאץ, לחרף, לגדף, לנבל את הפה, להשמיע קללות, לומר דברי נאצה, לפרוץ בחרפות וגידופים, לאחל רעות, להביא מארה על ראש-; להפוך למקולל, לעשות לארור
קללה
קללה היא איחול וביטוי שאיפה למאורעות רעים שייקרו למי שמוטלת עליו הקללה (המקולל), או פנייה מפורשת ל
אלוהים או למלאכיו על-מנת שירעו עם המקולל. בתרבות האנושית שימוש בקללה מעיד על אוירה עכורה והוא בדרך כלל ביטוי ליריבות קשה, ובתחומי מיסטיקה שונים אף מיוחס לה משקל רב.
