קיא – מילון עברי-עברי
קיא
(ז')
פליטת אוכל, הוצאת אוכל שנבלע, אוכל שעלה מן הקיבה, קבס, בחילה
הקאה
הקאה היא יציאה של תוכן ה
קיבה דרך הפה. בלועזית נקראת ההקאה אמזה (Emesis), ותוכן הקיבה (הקיא) נקרא אמזמה (Emesma). הענף הרפואי החוקר את תופעת ההקאה ואת התרופות הגורמות להקאה נקרא אמטולוגיה (Emetology). ההקאה יכולה לבוא כתוצאה ממחלה, הרעלה, גועל וגורמים גופניים נוספים או באופן יזום על ידי האדם. בולמיה היא הפרעה בה אדם מקיא באופן יזום על מנת להיפטר ממזון שאכל ובכך להימנע מקבלת אנרגיה וחומרים מזינים. בחילה והקאה הן מנגנוני הגנה ביולוגיים שתפקידם לרוקן את הגוף מחומרים מזיקים ומחומרים רעילים.
