קאתארבוסה הייתה בעיקר שפת האינטלקטואלים, והאליטה האינטלקטואלית בעיקר היא ששלטה בה. אינטלקטואלים אלה היו מעוניינים לחזור לשפה היוונית "הטהורה" של יוון הקלאסית כחלק מהתחייה הלאומית היוונית והרצון להישען על עבר יווני מפואר. היוזם של הקאתארבוסה היה מלומד הומניסטי ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה היוונית, אדאמנטיוס קוראיס (1833-1748). אנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי "השפעתו על השפה היוונית המודרנית ועל התרבות היוונית אף הושוותה לזו של דנטה על האיטלקית ומרטין לותר על הגרמנית". תרומתו הגדולה ביותר הייתה יצירת שפה ספרותית חדשה תוך כדי טיהורה של השפה הדמוטית המדוברת מיסודות זרים ושילובה ביוונית הקלאסית. האטקטה (ביוונית: Ἄτακτα) שלו שחוברה בין השנים 1835-1828 היה המילון היווני המודרני הראשון. באמצעות הקאתארבוסה נטבעו במאה ה-19 הרבה מילים חדשות שכיבדו את היוונית העתיקה. קוראיס יצר, למשל, את המילה politismos, πολιτισμός, עבור המילה "ציוויליזציה", בעוד ש-famelia הפכה ל- oikogeneia ,οικογένεια (משפחה), kontrabando - ל-lathremporio, λαθρεμπόριο (הברחה), ואילו ministros - ל-ypourgos, υπουργούς (שרים).

אחרי עצמאותה של יוון, קאתארבוסה פרחה באסכולה הספרותית הרומנטית של אתונה. הדבר בא לידי הביטוי באודות הקלאסיות, בהמנונים, בבלדות, בפואמות נרטיביות, בטרגדיות ובקומדיות של המחבר היווני אלכסנדרוס ריזוס ראנגאוי? (1892-1810) ובפיוטים של המשורר היווני אכילאס פאראסכוס (1895-1838). שפתו הנמלצת של פאראסכוס חבה רבות למשוררי הפנרים שאת מסורתם הוא המשיך. המשורר, הנובליסט והסופר היווני הנודע אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס (1911-1851) שנחשב לאבי הספרות היוונית המודרנית, כתב עשרות רבות של סיפורים קצרים בשפת הקאתארבוסה (מלבד הדיאלוגים שנכתבו בדמוטית). כמו כן שימשה קאתארבוסה למטרות משפט, מנהל ותקשורת רשמית. לעומת זאת, העם הפשוט נשאר דובר דיאלקטים שונים – עובדה שיצרה פער גדול בין השפה הכתובה למדוברת.

קאתארבוסה הייתה בעיקר שפת האינטלקטואלים, והאליטה האינטלקטואלית בעיקר היא ששלטה בה. אינטלקטואלים אלה היו מעוניינים לחזור לשפה היוונית "הטהורה" של יוון הקלאסית כחלק מהתחייה הלאומית היוונית והרצון להישען על עבר יווני מפואר. היוזם של הקאתארבוסה היה מלומד הומניסטי ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה היוונית, אדאמנטיוס קוראיס (1833-1748). אנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי "השפעתו על השפה היוונית המודרנית ועל התרבות היוונית אף הושוותה לזו של דנטה על האיטלקית ומרטין לותר על הגרמנית". תרומתו הגדולה ביותר הייתה יצירת שפה ספרותית חדשה תוך כדי טיהורה של השפה הדמוטית המדוברת מיסודות זרים ושילובה ביוונית הקלאסית. האטקטה (ביוונית: Ἄτακτα) שלו שחוברה בין השנים 1835-1828 היה המילון היווני המודרני הראשון. באמצעות הקאתארבוסה נטבעו במאה ה-19 הרבה מילים חדשות שכיבדו את היוונית העתיקה. קוראיס יצר, למשל, את המילה politismos, πολιτισμός, עבור המילה "ציוויליזציה", בעוד ש-famelia הפכה ל- oikogeneia ,οικογένεια (משפחה), kontrabando - ל-lathremporio, λαθρεμπόριο (הברחה), ואילו ministros - ל-ypourgos, υπουργούς (שרים).

אחרי עצמאותה של יוון, קאתארבוסה פרחה באסכולה הספרותית הרומנטית של אתונה. הדבר בא לידי הביטוי באודות הקלאסיות, בהמנונים, בבלדות, בפואמות נרטיביות, בטרגדיות ובקומדיות של המחבר היווני אלכסנדרוס ריזוס ראנגאוי? (1892-1810) ובפיוטים של המשורר היווני אכילאס פאראסכוס (1895-1838). שפתו הנמלצת של פאראסכוס חבה רבות למשוררי הפנרים שאת מסורתם הוא המשיך. המשורר, הנובליסט והסופר היווני הנודע אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס (1911-1851) שנחשב לאבי הספרות היוונית המודרנית, כתב עשרות רבות של סיפורים קצרים בשפת הקאתארבוסה (מלבד הדיאלוגים שנכתבו בדמוטית). כמו כן שימשה קאתארבוסה למטרות משפט, מנהל ותקשורת רשמית. לעומת זאת, העם הפשוט נשאר דובר דיאלקטים שונים – עובדה שיצרה פער גדול בין השפה הכתובה למדוברת.