צלחת – מילון עברי-עברי
צלחת
(נ')
כלי להגשת אוכל, קערה, תחתית, פנכה, טס, מגש; בור-השקיה, ערוגה, חפירת-השקיה
לצלוח
(פ')
לחצות, לעבור, לבקוע
(פ')
להיות מתאים, להיות כשר, להיות טוב; להצליח, לעלות יפה, להיגמר בטוב
לצלחת
(פ')
לסדר בצלחת, לערוך את המנה בצלחת באופן אטרקטיבי
צלחת
צלחת היא כלי מטבח בסיסי הנועד להכלת והגשת
מזון. קיימים סוגים וגדלים שונים של צלחות המיועדים לשימושים שונים. צלחת קעורה (קערה) משמשת להגשת מרק או מזון נוזלי אחר, בעוד שצלחת שטוחה משמשת להגשת מזון מוצק. פנכה היא קערית קטנה ותחתית היא צלחת קטנה, שעליה מעמידים כוס או ספל. חיילים בתנאי שדה משתמשים כצלחת בפָּנַךְ (מסטינג), שתי קערות מתכת מלבניות, שכל אחת מהן מצוידת בידית מתקפלת. מקור המילה באנגלית - mess tin (מילולית - פחית ארוחה).