לבה – מילון עברי-עברי
לב
(ז')
איבר בגוף האדם, איבר שרירי בבית החזה, מרכז הרגש
לבה
(נ')
שלהבת, להבה, חומר הפורץ מהר געש, חומר מלוהט הנפלט מבטן האדמה
לבה (>>ליבה)
(נ')
לב, תוך, החלק הפנימי, החלק המרכזי
לבה
לַבָּה היא
סלע מותך הנפלט מהר געש במהלך התפרצות געשית, ומקורה במאגמה שנפלטו ממנה מרבית הגזים. הלבה הנפלטת נוזלית, חמה מאוד – 700 - 1,200 מעלות צלזיוס, ועשויה להיות צמיגה מאוד – בערך פי 100,000 ממים. בהתקררותה יוצרת הלבה סלעים געשיים, הנקראים גם "סלעי פרץ". בהתמצקותה שותפה הלבה לבניית הרי געש ורמות געשיות. מקור השם בלטינית: Lavo – לשטוף. הלבה נפלטת מהר הגעש בכמה אופנים:
- קילוחי לבה – פליטה מתונה של לבה דלה בגזים מלועו של הר געש או מסדקים במורדותיו ובסביבתו. הקילוח מחולק למתלול – חזית הקילוח, וגב – חלקו העליון של הקילוח. ככל שהקילוח מתרחק ממקורו, כך הופכת הלבה צמיגה ואיטית יותר, ומתלול הקילוח הופך גבוה יותר.
- שפכי לבה – זרמים מתונים הנפלטים מסדקים הנוצרים במורדותיו ובסביבתו של הר געש.
- וילונות לבה – פליטה של יריעות לבה רציפות.
- מזרקות לבה – התפרצות לא מתפוצצת מתוך הלוע הפולטת לאוויר זרמי לבה גבוהים (עד 500 מ'), בזרם רציף או בסדרת זרמים קצרים. מזרקות לבה אופייניות להתפרצות הוואינית וסטרומבוליאנית.
לבה (Lava)
לבה, חומר נוזלי-צמיגי חם העולה אל פני השטח ממעמקי קרום כדור הארץ דרך סדקים או בהתפרצויות הר געש. במצבו הנוזלי במעמקי קרום כדור הארץ מכנים את החומר- מגמה, והוא מורכב למעשה מסלעים מותכים וגזים. הלבה הינה מגמה שפרצה אל פני השטח. בתהליך התקרשות...