מבחינה חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו חסון, שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו, דומים יותר לאלו של הטיגריס. בית הגידול המועדף על היגואר הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), אולם ניתן למצוא אותו גם באזורים מיוערים ובשטחים פתוחים. היגואר הוא בעל חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר מבלה את מרבית חייו בגפו. היגואר איננו בררן בבחירת תזונתו, והוא נוהג להשיג את מזונו באמצעות מעקב ומארב. הוא טורף-על, ובמקומות שבהם הוא חי הוא משמש כמין מפתח (Keystone species), כלומר הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית. ליגואר תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית שבה הוא חי, וכן בוויסות אוכלוסיות טרפו. נשיכתו חזקה מאוד בעוצמתה ביחס לחתולים גדולים אחרים. עוצמת נשיכתו מאפשרת לו לחדור את שריונם של זוחלים מסוימים, ואף לפתח שיטת הרג מיוחדת: הוא נושך את טרפו באזור הגולגולת שבין האוזניים, ועל ידי כך הוא גורם לפצע אנוש למוחו של קורבן הטרף ולמותו.