את המילה טוגן (טֻגָּן)חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי בפינת הלשון שלו ב-1963: "למען ייחוד שמם נקרא להם: טוגנים. זהו קִצור טבעי ועברי. השוֵה: מְחומָשׁ – חומָש. החומש אינו סתם דבר מחומש, אלא ספר מסוים. גם הטוגן יהא לא סתם דבר מטוגן, אלא תפוח־אדמה מטוגן בחתיכות דקות".