זבל – מילון עברי-עברי
זבל
(ז')
לכלוך, אשפה, פסולת, טינופת, סחי, רפש; דשן, צואה, פרש, דומן, גללים; קלוקל, מאוס, כינוי גנאי
לזבל
(פ')
לדשן, להוסיף זבל כימי, לשים דשן, לשפר קרקע, להשביח אדמה, לטייב; לקשקש, לבלבל את המוח
זובל
(פ')
דושן, פוזר עליו זבל, הוסף לו דשן כימי, כוסה בדומן, טויב, הושבח, שופר
לזבל (>>זיבל)
(פ')
לדשן, להוסיף זבל כימי, לשים דשן, לשפר קרקע, להשביח אדמה, לטייב; לקשקש, לבלבל את המוח
להזדבל
(פ')
להיעשות מזובל, להיעשות מכוסה דשן, להיעשות מטויב, לעבור זיבול, להתכסות בדומן
זבל
ה
זבל, הנקרא גם
דשן אורגני הוא חומר
אורגני המשמש בחקלאות לטיוב הקרקע, להעשרתה בחומרי מזון, ובהעלאת כמות ואיכות היבול. משתמשים בעיקר בשלושה סוגי זבל אורגני: - זבל משק - פרש של בעלי חיים שונים.
- זבל ירוק - צמחים המשמשים להוספת חומרי מזון בקרקע.
דשונת - זבל מורכב מחומרים אורגניים ואנאורגניים.