דשא – מילון עברי-עברי
דשא
(ז')
ירק, עשב ירוק, עשב תרבותי, צמחים רכים, מעטה צמחי, חציר; כר, ככר, מדשאה
להדשיא
(פ')
להצמיח דשא, להעלות דשא, להתכסות בדשא, להוריק
הודשא
(פ')
כוסה בדשא, הוצמח עליו דשא, הוריק, נעשה ירוק
דשא
דשא הוא שם של קבוצת צמחים
חד-פסיגיים ירוקים, עשבים המאופיינים בעלים צרים וארוכים שגדלים ישר למעלה מהאדמה. דשא מתרבה ברבייה אל-זוויגית שנקראת "רבייה וגטטיבית" שפירושה גידול וצמיחה, משום שאיברים שונים של הצמח (שאינם מעורבים ברבייה זוויגית) משמשים מקור לצמח חדש. לרוב, הדשא מתרבה על ידי "שלוחות" שזו דרך של רבייה אל זוויגית (כך מתרבים גם התותים). דשא שנחשב "אמיתי" מבחינה בוטנית נכלל במשפחת הדגניים, ממערכת בעלי הפרחים. עם זאת, יש צמחים מחוץ למשפחה זו בעלי מראה דומה, שלעתים קרובות מתייחסים אליהם כאל דשא. דשא הוא מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד
אנטארקטיקה. הוא קיים מיליוני שנים וכבר בתקופת הקרטיקון הוא היווה מקור מזון לדינוזאורים. בצואה מאובנת של דינוזאורים אלה נמצאו שרידים של סוגי דשא, ביניהם אבותיהם הקדומים של האורז והחזרן.
