הארכאופטריקס היה בערך בצורה של העקעק הזנבתן ויכל לגדול לגודל של חצי מטר. למרות גודלו הקטן, כנפיו הרחבות ויכולתו לעוף, הארכאופטריקס היה דומה יותר מבחינה ביולוגית לתרופודים מאשר לציפורים מודרניות. בין המאפיינים המשותפים לו ולדינוזאורים: לסת עם שיניים חדות, שלוש אצבעות עם טופרים, זנב ארוך (המורכב מעצם), נוצות (שעשויות להצביע על הומיאותרמיות) ומאפיינים של השלד. הארכאופטריקס הוא למעשה המאובן הראשון שניתן לכנותו "מאובן מעבר", בין דינוזאורים לציפורים, ומחקר הארכאופטריקס תורם הן לחקר מקור בעלי הכנף והן לחקר הדינוזאורים.

מאובנים של הארכאופטריקס נמצאו ביורה הפרנקית, בתוך אבני גיר שהכילו משקעים מתקופת היורה המאוחרת ("אבני הגיר של זולנהוף"). הגילוי הראשון של מאובני ארכאופטריקס היה ב-1861. החוקר הרמן פון מאייר תיאר משקע נוצות מבודד. באותה שנה התגלה גם מאובן המכיל את שלד הארכאופטריקס ולאחריו נמצאו עוד לפחות תשעה שלדים מלאים.

הארכאופטריקס היה בערך בצורה של העקעק הזנבתן ויכל לגדול לגודל של חצי מטר. למרות גודלו הקטן, כנפיו הרחבות ויכולתו לעוף, הארכאופטריקס היה דומה יותר מבחינה ביולוגית לתרופודים מאשר לציפורים מודרניות. בין המאפיינים המשותפים לו ולדינוזאורים: לסת עם שיניים חדות, שלוש אצבעות עם טופרים, זנב ארוך (המורכב מעצם), נוצות (שעשויות להצביע על הומיאותרמיות) ומאפיינים של השלד. הארכאופטריקס הוא למעשה המאובן הראשון שניתן לכנותו "מאובן מעבר", בין דינוזאורים לציפורים, ומחקר הארכאופטריקס תורם הן לחקר מקור בעלי הכנף והן לחקר הדינוזאורים.

מאובנים של הארכאופטריקס נמצאו ביורה הפרנקית, בתוך אבני גיר שהכילו משקעים מתקופת היורה המאוחרת ("אבני הגיר של זולנהוף"). הגילוי הראשון של מאובני ארכאופטריקס היה ב-1861. החוקר הרמן פון מאייר תיאר משקע נוצות מבודד. באותה שנה התגלה גם מאובן המכיל את שלד הארכאופטריקס ולאחריו נמצאו עוד לפחות תשעה שלדים מלאים.