התקופה הוויקטוריאנית (באנגלית: Victorian era) בבריטניה הייתה תקופת השיא במהפכה התעשייתית הבריטית ואף שיאה של האימפריה הבריטית. אף על פי שבדרך כלל המושג מתייחס לתקופת מלכותה של המלכה ויקטוריה, בין השנים 1837 ועד 1901, היסטוריונים אחדים סוברים כי התקופה הוויקטוריאנית – על פי מאפייניה הייחודיים מבחינה חברתית – התחילה עם קבלת חוק הרפורמה משנת 1832. לתקופה הוויקטוריאנית קדמה התקופה הג'ורג'יאנית ולאחריה באה התקופה האדוארדית.
המלכה ויקטוריה ישבה על כס המלכות יותר מכל ריבון בריטי אחר ובתקופתה עברה בריטניה שינויים משמעותיים בשטחי התרבות, הפוליטיקה, הכלכלה, התעשייה והמדע. כאשר עלתה ויקטוריה לכס המלכות, אנגליה הייתה ביסודה ממלכה אגררית ומבוזרת. בעת מותה של ויקטוריה, היא הותירה אחריה ממלכה תעשייתית ובה רשת מפותחת של מסילות ברזל. העשור הראשון למלכותה של ויקטוריה ידע סדרת מגפות (טיפוס וכולרה היו הבולטות בהן), ירידה ביבולים החקלאיים וכישלונות כלכליים. המדינה ידעה אף מהומות אזרחיות על רקע זכויות בחירה לנשים והטלת מסי יבוא (אשר נודעו כ"חוקי הדגן"), אשר נועדו להגן על החקלאות האנגלית בתקופות מלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19.
במהלך התקופה הוויקטוריאנית חל שינוי מחשבתי שנבע מתגליותיהם המדעיות של הגאולוג צ'ארלס לייל וחוקר הטבע צ'ארלס דרווין. תגליות אלו ערערו אמונות קיימות על טבע האדם ועל טבע הבריאה, על המדע וההיסטוריה ולבסוף אף על אמונות דתיות ותורות פילוסופיות. ככל שהשתרעה רשת מסילות הברזל על פני המדינה, נחשפו קהילות קטנות ומבודדות להשפעות הכלכליות והחברתיות של הערים הגדולות ומבנה הכלכלה במדינה השתנה בהתאם.
The Victorian era of British history was the period of Queen Victoria's reign from 20 June 1837 until her death, on 22 January 1901. It was a long period of peace, prosperity, refined sensibilities and national self-confidence for Britain. Some scholars date the beginning of the period in terms of sensibilities and political concerns to the passage of the Reform Act 1832.