קול – מילון עברי-עברי
קול
(ז')
צליל, רעש, רחש, הגה, הברה, שאון, המולה; דעה, זכות הצבעה, פתק הצבעה, בוחר
(ת')
גזעי, מקובל, אהוד, פופולארי, "גבר"; לוקח דברים בקלות, מחושב; אדיש, רגוע, קר רוח, שלו, צונן (סלנג)
קול
קול במובן
צליל הוא הפרעה פיזית מחזורית ומתפשטת בחומר, אשר יכולה להיקלט על ידי איבר או מכשיר
שמיעה ולהיות מתורגמת לחוויה חושית שמיעתית. בגלל אופיו המחזורי, הקול הוא סוג של גל, ויכול להתפשט בגז, נוזל, מוצק ופלזמה. גל הקול מתבטא בשינויי לחץ המתפשטים בחומר, ולכן לפי הגדרה אחרת, הקול הוא רצף מחזורי של דחיסות ודילול מולקולריים, או גלי אורך שמתפשטים, דרך תווך (החומר בו מתפשט הקול, לדוגמה האוויר, דרכו עובר הקול למשל בשיחה רגילה בין אנשים), הניתן לדחיסה (כל חומר למעט ריק). מייצר הקול נקרא גם מקור הגל. גלי קול ניתנים לתיאור בצורה גרפית, כאשר ציר אחד הוא ציר הזמן או המרחב, והציר השני הוא צפיפות התווך. המונח
קול מתייחס לעתים באופן ספציפי לקול האנושי, ב
דיבור ובזמרה, שהוא מקרה פרטי, סוג של צליל.
קול (Sound)
קול, תופעה פיסיקלית; תנודות של מולקולות בחומר (בעיקר באוויר), המסוגלות להיקלט באוזן אנושית ובאיברי השמיעה של רוב בעלי החיים. מבנה גופו של האדם מאפשר לו לייצר תנודות כאלה ולקלוט אותן. חקר הקול נקרא אקוסטיקה, והוא עוסק בפליטת הקול, בהתפשטותו...
קול, הלמוט (Kohl, Helmut)
הלמוט קול (נולד 1930), מדינאי גרמני.
קול, בן למשפחה קתולית שמרנית, גויס בגיל 15, לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה בטרם יצא מהטירונות. אחרי המלחמה למד משפטים, מדע המדינה והיסטוריה. ב-1958 קיבל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת...
קול
ע''ע נשיקין. (תע''ס חלק ט''ו).
