צל – מילון עברי-עברי
צל
(ז')
שטח המוסתר ממקור-אור; בבואה, דמות, צללית; אפלה; עצבות; מחסה, מקלט; חלק צמוד; קורטוב, שמץ
(ז')
דבר רע, רוע, דבר שלילי
להציל
(פ')
להביא הצלה, לגאול, לחלץ, להושיע, לשחרר, למלט, לפדות, להוציא ממצב קשה, להוציא מסכנה; לרפא, להשיב לאיתנו, להשיב לחיים; להשאיר לפליטה, לשמור; למנוע טביעה; למצוץ, להוציא, לדלות, לשאוב אינפורמציה, לא לאבד שום דבר, לסחוט
להיצלות
(פ')
להיעשות על האש, להיקלות, להיאפות, להתבשל ברוטב, להיעשות באסכלה; להישרף, לסבול מחום רב
להצל
(פ')
להטיל צל, לפרוש צל; לסכוך, לתת מחסה, לתת מסתור; להגן; להאפיל, להעיב; להסתיר, להעמיד בצל
לצלות
(פ')
להכין על האש, לקלות, להכין צלי, להכין מזון באסכלה, לבשל ברוטב, לאפות בתנור; לשרוף
הוצל
(פ')
הצילו אותו, נגאל, חולץ, נושע, שוחרר, מולט, נפדה, הוצא מסכנה, הוצא ממצב קשה; נרפא, הושב לאיתנו, הושב לחיים; הושאר לפליטה, נשמר; נמנעה טביעתו
(פ')
הוטל עליו צל, קיבל הגנה מפני השמש
צל
צל הוא אזור שבו מוסתר מקור ה
אור הראשי, כך שהוא חשוך יותר בהשוואה לסביבתו.
