הצ'כית החלה להופיע בכתב במהלך המאה השלוש עשרה בערך, תחילה היו ניבים צ'כיים רבים אך במאות החמש עשרה והשש עשרה לספירה, עם הרפורמות הדתיות באותה התקופה, התפתחה השפה הצ'כית לצורתה התקנית, על בסיס הניב של פראג. בצ'כית ישנן שבע יחסות שמות עצם בדומה להרבה שפות סלאביות אחרות. בצ'כית ישנה הבחנה ברורה בין תנועות קצרות ותנועות ארוכות המסומנות כקו נטוי מעל האות (á) והטעם נופל לרוב על ההברה הראשונה של המילה.

בדומה לפולנית ואוקראינית (אך לא לרוסית), קיימת בצ'כית פלטליזציה (ריכוך) של עיצורים 'קשים' בסוף המילה בנטיות היחסה. כך למשל:

• Praha (פראג) -> V Praze (בפראג).