שפה – מילון עברי-עברי
שפה
(נ')
לשון, לשון הדיבור, אוצר המילים המשותף לעם, אוצר מילים או סימנים, הבעה מילולית
(נ')
אחד משני קפלי עור המקיף את פתח הפה, בשר ורדרד מעובה מסביב לפה, קצה הפה
(נ')
קצה, חוד, כרכוב, פיאה, שוליים, גבול, שובל, חוף, גדה
פה
(ז')
איבר בפנים, איבר הדיבור, פתח נשימה, חור בפנים, לוע, מפתח שפתיים, לשון, חך, שיניים, חניכיים
לשפות (>>שיפה)
(פ')
להקציע, להשתמש במקצועה, לשייף, להחליק, ליישר, לשפשף, לגרד, לקרצף
לשפות (>>לְשַׁפּוֹת)
(פ')
לפצות, לשלם פיצויים, לתת פיצוי, לתקן המעוות, לגמול, לפייס, לרצות
לשפות (>>לִשְׁפּוֹת)
(פ')
להקציע, להשתמש במקצועה, לשייף, להחליק, ליישר, לשפשף, לגרד, לקרצף
שפה
שפה (שפתיים) lip, lips
האיבר המקיף את פתח הפה. יש כמובן זוג שפתיים, השפה העליונה והשפה התחתונה. משמש לסגירת הפה ומסייע בעת שתיית נוזלים.
שפה
Edge