הפופולרים, ויריביהם, האופטימטים, אנשי האוליגרכיה השלטת ברומא ותומכיהם שדגלו בהגברת השפעתו של הסנאט ובהשארת המצב הפוליטי הקיים על כנו, לא היו מפלגות פוליטיות במובן המודרני המקובל כיום. הם חסרו מסגרת פוליטית מאורגנת ולרוב פעלו כיחידים, או כסיעות קטנות שהקשר ביניהם היה משפחתי או קשר של ידידות אישי, שחלקו באופן רופף השקפת עולם משותפת. אמנם תאודור מומזן, מגדולי ההיסטוריונים של רומא העתיקה בעת החדשה, מפרש את המצב הפוליטי של התקופה כמאבק בין שתי מפלגות, הפופולרים והאופטימטים, אולם גישה זו, המייחסת מאפיינים מודרניים לכוחות הפוליטיים של התקופה, אינה נחשבת מקובלת עוד במחקר המודרני.

השקפת עולמם של הפופולרים הייתה מבוססת, כפי שנאמר לעיל וכפי שמתפרש בשם בו כונו (populus - "עם"), על "קיום רצונם של כלל הציבור". הפופולרים סברו שפעולותיהם ישפרו את חייו של העם וחלקם סברו שקיומה של רומא מותנה בפעולות של קיום רווחה בסיסית לפשוטי העם. השקפה זו דגלה, בין השאר בהפיכתה של אספת העם הרומאית למוסד הדומיננטי במשטר הרומי ובהחלת עיקרון ההצבעה החשאית בו, הגדלת כוחו וסמכותו של מוסד הטריבון, צמצום סמכויותיו של הסנאט, בחירה למגיסטראטיות השונות על פי כישורים ולא על פי יחוס אבות, חלוקת אדמה לעם, יסוד קולוניות ומכירת תבואה זולה לכלל הציבור. ההיסטוריון ישראל שצמן מבהיר ומחדד את ההבדל העיקרי בין שני המחנות וכותב כי:
האישים שהיו פופולרים לא היו בני המעמדות התחתונות. חלקם היו "אנשים חדשים" וחלקם היו אנשי אצולה שלא הצליחו לקדם את עצמם ואת השקפותיהם במסגרת השלטון הקיימת, שאימצו את ההשקפה הפופולרית על מנת להשיג השפעה ומקורות כוח חדשים שמקורם בציבור הרחב. גם אלו שאכן דגלו בעקרונות או ברעיונות של השקפה זו, ניסו במקביל לשפר את מעמדם הפוליטי, החברתי והכלכלי. במידה רבה המאבק הפופולרי היה מאבק למען הרחבת מעגל ההשפעה והכוח בתוך האצולה הרומאית, שהיה מרוכז בידיהם של כמה עשרות משפחות, פתיחתו של "מסלול המשרות" לחברים חדשים מקרב השכבות העליונות והרחבת המעגל שנהנה כלכלית מיתרונות השלטון.

הפופולרים, ויריביהם, האופטימטים, אנשי האוליגרכיה השלטת ברומא ותומכיהם שדגלו בהגברת השפעתו של הסנאט ובהשארת המצב הפוליטי הקיים על כנו, לא היו מפלגות פוליטיות במובן המודרני המקובל כיום. הם חסרו מסגרת פוליטית מאורגנת ולרוב פעלו כיחידים, או כסיעות קטנות שהקשר ביניהם היה משפחתי או קשר של ידידות אישי, שחלקו באופן רופף השקפת עולם משותפת. אמנם תאודור מומזן, מגדולי ההיסטוריונים של רומא העתיקה בעת החדשה, מפרש את המצב הפוליטי של התקופה כמאבק בין שתי מפלגות, הפופולרים והאופטימטים, אולם גישה זו, המייחסת מאפיינים מודרניים לכוחות הפוליטיים של התקופה, אינה נחשבת מקובלת עוד במחקר המודרני.

השקפת עולמם של הפופולרים הייתה מבוססת, כפי שנאמר לעיל וכפי שמתפרש בשם בו כונו (populus - "עם"), על "קיום רצונם של כלל הציבור". הפופולרים סברו שפעולותיהם ישפרו את חייו של העם וחלקם סברו שקיומה של רומא מותנה בפעולות של קיום רווחה בסיסית לפשוטי העם. השקפה זו דגלה, בין השאר בהפיכתה של אספת העם הרומאית למוסד הדומיננטי במשטר הרומי ובהחלת עיקרון ההצבעה החשאית בו, הגדלת כוחו וסמכותו של מוסד הטריבון, צמצום סמכויותיו של הסנאט, בחירה למגיסטראטיות השונות על פי כישורים ולא על פי יחוס אבות, חלוקת אדמה לעם, יסוד קולוניות ומכירת תבואה זולה לכלל הציבור. ההיסטוריון ישראל שצמן מבהיר ומחדד את ההבדל העיקרי בין שני המחנות וכותב כי:
האישים שהיו פופולרים לא היו בני המעמדות התחתונות. חלקם היו "אנשים חדשים" וחלקם היו אנשי אצולה שלא הצליחו לקדם את עצמם ואת השקפותיהם במסגרת השלטון הקיימת, שאימצו את ההשקפה הפופולרית על מנת להשיג השפעה ומקורות כוח חדשים שמקורם בציבור הרחב. גם אלו שאכן דגלו בעקרונות או ברעיונות של השקפה זו, ניסו במקביל לשפר את מעמדם הפוליטי, החברתי והכלכלי. במידה רבה המאבק הפופולרי היה מאבק למען הרחבת מעגל ההשפעה והכוח בתוך האצולה הרומאית, שהיה מרוכז בידיהם של כמה עשרות משפחות, פתיחתו של "מסלול המשרות" לחברים חדשים מקרב השכבות העליונות והרחבת המעגל שנהנה כלכלית מיתרונות השלטון.