נקבה – מילון עברי-עברי
נקבה
(נ')
אישה, בת, בחורה, בת-זוגו של הזכר; שקע, בית-קיבול, חור, נקב, חלק קולט, רכיב מקבל
(נ')
מנהרה, מחילה, מאורה, תעלה, חפירה, מעבר תת-קרקעי, בקיע, נקיק, נקרה; חור, נקב, חלל, פתח, סדק
לנקוב
(פ')
לציין, להודיע מפורשות, לקבוע, להגדיר, להזכיר, להגיד, לומר במדויק, להצביע, לפרט, לרשום, להדגיש, לקרוא בשם
(פ')
לעשות חור, לחורר, לחרר, לקדוח, לנקב, לדקור, לתקוע חפץ חד, לנעוץ, לגרום לתקר, לגרום לפנצ'ר; לפלח, לחדור, לעבור, להעמיק;
נקבה
נקבה
מלכות דאצילות נקראת בשם נקבה, להיותה מקבלת אורותיה מז''א דרך נקב החזה. ע''ע בקיעת נקב באחור חזה. כי האורות העוברים דרך מסך ונקב, המה נחלשים ומתמעטים. ויש טעם ב', שהיא ר''ת של ד' זמנים שבה, שהם: נערה, קטנה, בוגרת, ה' תתאה. (תע''ס חלק ט').
