כתם – מילון עברי-עברי
כתם
(ז')
לכלוך, זיהום, טינופת, צבע, סימן, טלאי, נקודה; פגם, מום, ליקוי, מגרעת, טעות, תקלה, דופי, רבב, קלון, חרפה, ביזיון, בושה, כלימה, עלבון, אשמה, דיראון
תם
(ת'/ש"ע)
נאיבי, טיפש, שוטה, כסיל, פתי; פשטני, לא ממולח, חסר ערמומיות, חסר תחכום; שלם, תמים, ישר, טהור, זכאי, נקי
הוכתם
(פ')
נעשה מוכתם, נעשה מלוכלך, טונף, זוהם; הוטל בו רבב, הוטל בו דופי, הוכפש, הומט עליו קלון
להכתים
(פ')
ללכלך, לגרום כתמים, לטנף, לזהם; להטיל רבב, להכפיש, להטיל דופי, לגנות, לבזות, להמיט קלון
להיכתם
(פ')
להיעשות מוכתם, להיעשות מרובב, להתלכלך, לקבל כתמים, להזדהם, להיטנף
כתם
כתם הוא
לכלוך בצבע או דהייה של צבע המובחנים בבירור על פני משטח או חומר. כתמים נוצרים עקב אינטראקציה כימית או פיזיקלית בין שני חומרים.