רמבטיקו (נהגה רבטיקו) היא שם כוללני לכמה סוגים של מוזיקה עירונית יוונית שהתפתחו החל משלהי המאה ה-19 באסיה הקטנה, בטורקיה של היום, ופרחו בהתחלת המאה ה-20 בעיקר בטברנות שבשכונות העוני של ערי הנמל ביוון - כמו פיראוס, סלוניקי או וולוס. בהמשך נפוצו גם לערים נוספות. הרבה מנציגיה היו בני משפחות של פליטים מאסיה הקטנה. ברמביטקו ישנן מספר אסכולות, ביניהם אלו מאיזמיר ומפיראוס:
אסכולת איזמיר: שירים בעלי מנגינות מזרחיות, שהושרו בעיקר על ידי זמרות, שהמפורסמת ביניהן הייתה הזמרת היהודיה
אסכולת פיראוס: המוזיקה צמחה בנמל של פיראוס והייתה שונה מאסכולת איזמיר. כאן כלי הנגינה היו: ה
בוזוקי, הבגלמה והגיטרה. השירים הושרו בפי גברים בעלי קול מחוספס וסיפרו על קשיי החיים אותם חיו המנגס (חברת השוליים באותה התקופה ביוון). הדמות הבולטת ביותר באסכולה זו הוא נגן הבוזוקי והזמר מרקוס ומוואקאריס ויורשו וסיליס ציצאניס.
Rebetiko, plural rebetika (Greek: ρεμπέτικο, and ρεμπέτικα respectively), occasionally transliterated as Rembetiko, is a term used today to designate originally disparate kinds of urban Greek folk music which have come to be grouped together since the so-called rebetika revival, which started in the 1960s and developed further from the early 1970s onwards.