רובו של הכביש סלול, אך חלקים ממנו, בעיקר במזרח המדינה, עדיין עשויים עפר. סלילת הכביש הושלמה בשנת 1974, עם פתיחת גשר באורך של כ-900 מטר מעל לנהר סקייד'ראו (Skeiðará) שבדרום המדינה. ב-5 בנובמבר 1996 נהרס הגשר לחלוטין, כאשר כמות עצומה של מים מהתפרצות תת-קרחונית (Jökulhlaup) סחפה אותו יחד עם שני גשרים סמוכים נוספים. כתוצאה מכך, נותק חלקה המזרחי של המדינה עד לתיקון הנזק. ב-11 ביולי 1998 נחנכה מנהרת קוולפיירד'יר (Hvalfjarðargöng) החוצה את הפיורד מצפון לרייקיאוויק שעל שמו היא נקראת. המנהרה עוברת בעומק של 165 מטר מתחת לפני הים, ומקצרת את המרחק בין הבירה למערב ולצפונה של איסלנד ב-62 ק"מ.

למרות חשיבותו של הכביש, נע מספר כלי הרכב המשתמשים בו מכ-10,000 ליום באזור הבירה רייקיאוויק ועד כ-100 בלבד באזורי הספר. בעונת החורף חשופים קטעים מהכביש, כמו כבישים אחרים באיסלנד, לאפשרות של סגירה פתאומית בשל תנאי מזג האוויר.