באמצעות מדידה קבועה של טמפרטורת התערובת במהלך תהליך הזיקוק ניתן לדעת מתי מפסיק החומר האחד לרתוח (כלומר, מתי הוא התאדה כולו וכבר אינו נמצא בתערובת) ומתי מתחיל החומר הבא לרתוח. במהלך הרתיחה עצמה הטמפרטורה אינה משתנה; לדוגמה, אם מים מהווים מרכיב בתערובת ונמצאים בכמות כזו שמשך רתיחתם המלאה הוא 5 דקות, הרי שטמפרטורת התערובת כולה תעמוד על 100 מעלות צלזיוס (נקודת הרתיחה של המים) במשך 5 דקות, זאת על אף שחימום התערובת נמשך. לאחר התאדותם המלאה של המים תתחיל הטמפרטורה לעלות בקצב מהיר ותיעצר שוב כשתגיע לנקודת הרתיחה של החומר הבא.

בזיקוק מפריט רב-שלבי, שהוא תהליך הזיקוק הנפוץ בהנדסה כימית, משתמשים בעמוד זיקוק הבנוי ממגשים או פלטות. חלק מהתוצר הגזי מעבים ומחזירים לראש העמוד בצורת נוזל וחלק מהתוצר הנוזלי מרתיחים ומחזירים לתחתית העמוד בצורת גז. בכל מגש (שלב) בעמוד יש מגע מתמשך בין הנוזל לגז והגעה לשיווי משקל נוזל אדים, שפירושו מעבר של החומר הנדיף יותר לפאזה הגזית ושל החומר הנדיף פחות לפאזה הנוזלית. בתכנון הנדסי נכון, הכולל חישובי אנרגיה ומסה מורכבים, ניתן להגיע להפרדה טובה מאוד בין המרכיבים השונים. מערכות זיקוק המים הגדולות ביותר מופעלות על היבשה כדי להפיק מים מותפלים ממי ים. מערכות זיקוק מים רבות מופעלות כיום באזורים שכמויות הגשמים היורדים בהם מעטות.יש בהן המפיקות מיליוני ליטרים של מים ליממה. באי מלאכותי ליד לוס אנג'לס יש מתקן זיקוק המפיק 250 מיליון ליטר מים ביממה, בעזרת כור גרעיני המשמש לחימום המים. גם בארץ פועלים כמה מפעלים ניסיוניים להתפלת מים בשיטת הזיקוק, וחלק ממי השתייה של העיר אילת מקורו במפעל מעין זה. מערכות קטנות יותר לזיקוק מים מצויות בבתי חולים, בבתי חולים ובמעבדות מחקר, שכן אלה זקוקים למים טהורים יותר ממי ברז. מי הברז,גם כשהם נראים לנו צלולים ונקיים, מכילים תמיסה של מלחים שונים בשיעורים שונים. התמיסות המשמשות את הכימאי במחקריו,או את הרוקח בהכנת תרופות, צריכות להיות בדרגת ניקיון גבוהה, ולכן יש להכין אותן ממים מזוקקים. הוא הדין בתמיסת האלקטרוליט שבמצבר המכונית.