המתח הזויתי בין קשרי פחמן-פחמן במולקולה אוצר בה אנרגיה פוטנציאלית רבה הנובעת ממתח טבעתי. בצורה טהורה, ציקלופרופאן יתפרק לפחמימנים קוויים, וביניהם פרופאן רגיל, לא טבעתי. הפירוק הזה יכול להיות כרוך בפיצוץ, במיוחד אם הציקלופרופאן הוא בצורת נוזל, אם מופעל עליו לחץ, או אם מאחסנים אותו במכלים. פיצוצים של ציקלופרופאן וחמצן הם אפילו יותר עוצמתיים. בטמפרטורת חדר, נפחים מספקים של ציקלופרופאן נוזלי יתפוצצו לבדם, בלי התערבות חיצונית. כדי למנוע זאת, הנוזל מובל בצילינדרים ממולאים בצמר
טונגסטן, שמונע התנגשויות מהירות בין המולקולות ומשפר בצורה משמעותית את היציבות של הציקלופרופאן. הצינורות שמחזיקים בתוכם את החומר צריכים להיות בקוטר קטן, או ממולאים במתכת לא מגיבה או צמר זכוכית, כדי למנוע פיצוצים. גם אם כל אמצעי הזהירות האלה מבוצעים, ציקלופרופאן הוא חומר מסוכן, שלא משתמשים בו כבר ברפואה להרדמה.