במשטרים מעין אלה הסטטוס האישי של כל אדם נקבע על פי מידת קרבתו לצ'יף, כך שהמקורבים לצ'יף הם בעלי דרגה גבוהה, וכל האנשים בעלי הדרגה הנמוכה יותר חולקים להם כבוד. מתחת לכל צ'יף עליון ישנם מספר צ'יפים נמוכי דרגה ממנו, אחד בכל אזור ובכל ישוב. כל צ'יף פועל כמעין סגן של צ'יף הגבוה ממנו ומשמש גם כאיש קשר בינו ובין הדרגים הנמוכים יותר. בניגוד לצ'יפים עליונים ומחוזיים, השומרים על ריחוק יחסי, הצ'יפים של היישובים מעורבים בציבור.

הצ'יף מרכז בידיו סמכויות המאפשרות לו לאחד את כל נתיניו בכל נושא ובכל עת. הצ'יף חולש גם על פעילותם הכלכלית של נתיניו, כך שמשטרי הצ'יף משמשים לרוב כמכשיר הקצאה מחדש של משאבים בחברה. משטר כלכלי זה נקרא חלוקה מחדש, במסגרתו הצ'יפים נהנים משליטה על עודפי סחורות ולעתים אפילו שליטה בכוח העבודה של קהילותיהם. כך לדוגמה, הם יכולים לדרוש מחקלאים מכסות אורז ולחלקן לקהילה כולה. באורח דומה הם עשויים גם לגייס עובדים להקמת ארמונות ומקדשים. עודפי יצור אלה, שנצברו במהלך הזמן, משמשים כקופות של משאבים, ומתורגמים לעוצמה פוליטית המאפשרת גיוס של תומכים רבים לצ'יף העליון. במידה וכמות המשאבים הנצברים הייתה גדולה מספיק, יכול הצ'יף העליון לספק את צורכיהם של כל תומכיו דרך קבע, ולשמור כי יפעלו למענו וידכאו את כל ההתנגדות לו. הצ'יף עשוי לצבור נכסים אישיים רבים - שטחי קרקע, עדרי בקר ואוצרות של חפצי מותרות - כאמצעי לביסוס שלטונו, ובמותו להעבירם ליורשיו. המשפחות המדורגות בראש הסולם החברתי עשויות גם הן לנהוג כמו הצ'יף ולהשתמש בנכסיהן כראיה לעמדתם הבכירה.