(ת') עתיק, קדמון

(ש"ע) קדמון, בן עמי קדם

העת העתיקה הוא כינוי לתקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כארבעת אלפים שנה לפני הספירה במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאבדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...

adj. very old, antique, archaic

n. person who lived in the distant past, member of an ancient people (such as the ancient Greeks)

See more at Wikipedia.org...

---

Adjective
1. belonging to times long past especially of the historical period before the fall of the Western Roman Empire; "ancient history"; "ancient civilizations such as those of the Etruscans and Sumerians"; "ancient Greece"
(similar) past
2. very old; "an ancient mariner"
(similar) old

příd.jm. velmi starý

Przym. starożytny; starodawny; bardzo stary