מונח זה בא לציין ולחדד את ההפרדה בין "מחשב וירטואלי" למחשב פיזי, בדומה להבחנות דומות בין "עולם וירטואלי" לעולם הפיזי, קווי תקשורת וירטואליים וקווים פיזיים וכו'. נקרא לפעמים גם לוגי במקום וירטואלי. ניתן להבחין בבירור בין צד השרת וצד מחשב הקצה (הלקוח). Virtualization בצד השרת הוא היכולת, עקב ההפרדה הנ"ל, בין השרת הלוגי (מערכת ההפעלה) ובין השרת הפיזי (החומרה). מספר שרתים לוגיים יכולים לפעול על שרת פיזי אחד וכן ההפך, שרת לוגי יכול להתפצל בין מספר שרתים פיזיים. יכולת זו מביאה לאופטימיזציה של היחס בין שרתים לוגיים ופיזיים ולהקטנת עלויות מרכז המחשבים (Data Center) בכך שמספר רב של שרתים לוגיים פועל ע"ג שרתים פיזיים חזקים ובעלי ביצועים גבוהים. בכך מושגת גם חלוקת עומס וניצול משאבים (Load balancing), עקב זמני ההמתנה ועומסים בשרתים הלוגיים. כל עוצמת השרת החזק עומדת לרשות המחשב הלוגי שפועל ברגע זה. מאידך, תיתכן כמובן גם תחרות על המשאבים וחלוקת זמנים בשיטת Time Sharing או כל שיטה אחרת.

בצד הלקוח (מחשב הקצה) Virtualization הוא היכולת לעבוד על מחשב פשוט וזול (מסך עם מקלדת, עכבר וכרטיס תקשורת), מה שנקרא בעבר גם NC או Thin Client, כאשר כל התוכנה ומערכת ההפעלה והדיסק והקבצים, נמצאים בשרת ב"מחיצה" ייעודית המשרתת את המשתמש. המשתמש יכול להפעיל את המחשב הוירטואלי שלו מכל מחשב קצה המחובר, דרך הרשת, לשרת.